ארומה – ההיי לייט של סוף יום. מרגישה סמרטוט ובטח נראית ככה, מהימים האלה שאת רוצה כבר להכנס למיטה ולנוח אחרי שבוע עמוס ומתיש שלא נגמר, ועוד מחר זה ממשיך דומה, וגם מתחילה ההקדמה לקראת החופש הגדול (הידד פסח). אבל כאן בארומה כיף חיים. המוסיקה נהדרת, ואני מצליחה לשבת ולנוח ולשכוח קצת מהצרות (למרות שהבת שלי כבר סימסה לשאול מתי אני חוזרת). אבל אני בארומה, סיימתי פגישה מוצלחת, מוסיקה נפלאה, מזכירה לי שמזמן לא האזנתי למוסיקה, רק לחלקי שירים שמתנגנים ברדיו כשאני בדרך ממקום למקום, אז זה לא נחשב.

שבוע מטורף עבר עליי. שבוע שבו אולי מערכת הבריאות לא קרסה משלל צרותיה, אבל אני על סף קריסה. הבת שלי כבר שבוע בבית ועד היום נטען שאין לה כלום. רק היום אחרי שבו שבו התעלפה פעמיים ושכבה חלושה ועייפה עם חום שמסרב להיעלם, רק היום הצליחו לגלות שיש לה גם דלקת ריאות וגם סטרפטוקוק. ואני -מעל ראשי תלוי סימן שאלה גדול כזה – מי קודם? הילדה זקוקה לעזרה בביצוע פעולות פשוטות. הבנים בוודאי שזקוקים לעזרה, והקטנה אומרת לי שכבר שבוע לא התייחסתי אליה (כן כן אני שמה כסף בצד לטובת פסיכולוגים עתידיים). בכלל הטירוף הרפואי הזה יכול להוציא אותי מדעתי. בשבוע הבא הבת הקטנה שלי עוברת ניתוח קטן. מחר הכנה לניתוח. והכל קורה בדיוק בחופש פסח, שבו צריך לנקות, ולהצליח להיות עם הילדים, לעזור להם, וגם להיות הנהג של המתבגר שהחליט שכל יום הוא צריך לצאת ולבלות עד אמצע הלילה. ממש חגיגת חירות!!! אבל ברצינות – זה לא פשוט כשיש לך ילדים עם נכות בבית. הם זקוקים לעזרה, ואני ובן זוגי מחלקים זמנים, אחת בבית חולים, השניה חולה בבית וכל אחד זקוק להתייחסות שמתאימה לו. לפחות מחר המנקה מגיע, אז זה יורד ממני. – אמרתי לכם חירות!!!

אז יש לי כמה דאגות על הראש (שזה בעצם כל הזמן, רק שהשבוע יש תוספת). ואני מטביעה את עייפותי בכוס קפה ולצידה בראוניז שבבוקר בוודאי נראה טוב יותר. והמוסיקה ברקע, אח המוסיקה, איזה כיף, המוסיקה מאפשרת לעצמי לשמוע את עצמי חושבת, להירגע ולזכור שלמרות העומס, לא ויתרתי על ענייני האישיים והצלחתי לפנות להם זמן.