כל שנה אני מתהדרת בעובדה שאני לא משתגעת לפני פסח. כבר בפורים עם הורדת התחפושות מהמדפים העליונים אני מעבירה סמרטוט, מנקה פה מגירה ושם מדף, מסדרת וזורקת. אני לא אוהבת לנקות בכלל, אבל אני מאד אוהבת את הסדר ובעיקר לזרוק דברים שאין בהם צורך. והשנה עם כל הגאווה הגדולה על כך שאני לא משתגעת לפני פסח, ולא מנקה ארונות בטירוף, אני מוצאת עצמי ברגע זה, יושבת מחוסלת עם שרירים תפוסים, מחכה שיפתחו את הספא כדי להזמין תור למסג'.

הפסח הזה זה טירוף- אני שדוגלת בעניין החירות (פסח, כן?), שנהנית ממנקה שמגיעה בכל שבוע, שדוגלת בלנקות מעט, לישון לפני החג ובעיקר להכנס לחג רגועה ואוורירית, מצאתי עצמי מנקה את המקרר, הגז והתנור במשך כמה שעות ברציפות. וכשמנקים לפסח, אי אפשר לחפף את המקרר. זה לפרק אותו מכל כיוון אפשרי, לנקות את כל הפינות הנסתרות לעין שאיכשהו תופסות פירורים של לחם. 

ועכשיו כיף לי. או שלא. הכל נקי ומקורצף, הלבן בוהק בעיניים, תכף יגיע נייר הכסף ויכסה הכל (ככה זה כשרות), עכשיו אני יכולה לשבת ולשתות קפה בהנאה מרובה, אבל לא רק שאין לי כח להכין קפה, גם אין לי כח לחפש את כלי הפסח, אז הקפה יצטרך לחכות וגם המסג'.