אמהות רבות מתמודדות עם הצורך להיות גם וגם וגם. אמהות רבות מתמודדות עם הצורך (או שמא דרישה חברתית?) להיראות טוב, לתפקד מצויין, להיות אשת איש, אשת קריירה, לנהל בית לתפארת, לארח, להזמין, להכין ארוחות (ולא ארוחות של חימום במיקרוגל), להעניק לילדים, להכין לילדים, ולתמוך בבן הזוג (הרשימה יכולה להמשיך עוד ועוד). בוודאי שאמהות לילדים חולים גם מתמודדות עם כל הנ"ל, ועם תוספות מיוחדות כמו – טלפון לפה ולשם, ופה בירור ושם בירור, ופה ועדה, ושם פגישה, ובדיקות וטיפולים ותיוק כל המסמכים והמכתבים, וחלוקת תשומת לב לילדים עם המחלה ולבריאים, וכמובן גם לבן הזוג.
במקום הזה שבו אנחנו האמהות נותנות מעצמנו, ואנחנו גם וגם וגם וגם, ובוודאי כשיש ממילא כאוס שלם כי יש ילדים עם מחלה בבית, אנחנו פעמים רבות מאבדות את הדרך.
אני במשך השנים איבדתי את הדרך. איבדתי את מי שאני מחוץ לעובדה שאני אם, בת זוג, מנהלת את הבית ואת המחלה של הילדים. במשך השנים אנשים הציעו לי (תמיד קל להציע מהצד) לדאוג לעצמי ולעשות משהו למען עצמי. ובמשך שנים אמרתי – אני עושה הרבה למען עצמי. מה אני עושה? יוצאת לעיתים עם חברה לבית קפה, קונה בגדים לעיתים, מבלה עם בעלי לעיתים נדירות בלבד.
לקח זמן, עד שהגעתי לקצה. כאילו נתקעתי בקיר ומשם כבר לא יכולתי להמשיך יותר. התחלתי להרגיש עצובה, מתוסכלת, מדוכדכת וחסרת כוחות ובנוסף הופיעו לי כאבי גב. ולאט לאט הבנתי שאני נמצאת בנתינה לכולם – לילדים, לבן הזוג, לחברות, למשפחה, אבל לא לעצמי. הרגשתי שהחיים מנהלים אותי וקובעים לי את מי שאהיה ואת סדר היום שלי. ולאט לאט פניתי לקבלת עזרה. פניתי לטיפול שמאד תמך ועזר, השתתפתי בסדנאות בתחומים שונים, לקחתי לי סדרה של עיסויים שמאד הקלו על הגב. בעבר הייתי אומרת שאני לא יכולה לסבול שנוגעים בי, פתאום מצאתי עצמי נהנית ומאפשרת לעצמי להירגע. כל כמה ימים אני צועדת בעיר ועוצרת לקפה, ואפילו נסעתי לנופש של יומיים לבד. ופתאום עם כל הכאוס של משפחה שחיה עם ילדים חולים, ועם כל הנתינה שלי, גיליתי את עצמי, והבנתי שאם אני לא אתן לעצמי, יבוא יום ואני לא אוכל לתת לאחרים. אני לא אוהבת להשוות ולומר שהילדים במקום הראשון או שאני במקום הראשון, אבל בהחלט היום אני שמה את עצמי בקדמת הבמה. ואכן החיים השתנו באופן פלאי. פתאום יש לי פנאי להשקיע בעצמי, פתאום החיים עם בן זוגי נראים לי מושלמים, פתאום הנתינה לא גוזלת את כוחותיי ואני מסתובבת עם חיוך אמיתי ולא רק מסכה מזוייפת.
אז אמהות יקרות, כן אתן שמתמודדות עם ילדים עם צרכים מיוחדים. מגיע לכן לדאוג לעצמכן. אתן נמצאות בנתינה אינסופית, כדאי שתתנו גם לעצמכן, ושתשמרו על עצמכן. כי אם אנחנו לא נעשה זאת, אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.