לג בעומר – לפעמים אני לא מבינה איך אהבנו פעם את לג בעומר כשהיינו ילדים. מה שמביא אותי לתהות האם גם ההורים שלנו לא אהבו את החג, כמו שאנחנו היום כמבוגרים לא אוהבים את החג? מעניין. אז לג בעומר זהו אחד החגים הלא מחובבים עליי. שאיפת עשן, וסירחון שלא עובר כמה ימים לא עושים לי את זה, גם לא תפוח אדמה במדורה, ובטח לא המוסיקה הרועשת. וכאמא לילדים עם כסאות גלגלים, אני צריכה להיות מאד בעניינים, להזכיר ולהתפלל שיעשו את המדורה במקום נגיש, עד כמה שניתן כשמהשטח הוא חול ואבנים, או ללכת בעצמי לשמור מקום בתחילת הערב – אבל זה באמת קצת יותר מידי עבורי. 

אז שתי המדורות היו יחסית במקום נגיש, אבל עם הבן הקטן והקלנועית נתקעתי בחול, ולשמחתי אנשים טובים עזרו לי לדחוף את הקלנועית. עם הבן הגדול כבר הבנתי שכדאי להגיע עם הרכב הכי קרוב למדורה, זו הדרך סבירה לנגישות. ואכן הילדים הסתדרו, נהנו, חגגו, זללו, והיו עם חברים. אני לעומתם עמדתי עם הורים מקטרים כמונו שרק מייחלים להגיע לנקודת הסיום. המדורה של הקטן הסתיימה לה במהירות, חזרנו הביתה היישר למקלחת. אבל המדורה של הגדול הסתיימה שעה אחר חצות. זה היה….נו טוב, מבאס!!! אבל מה לא עושים בשביל החבר'ה? אז הלכתי לישון שעה והתעוררתי בבהלה לקול נפץ חזק, והחלטתי שבזה הרגע נגמרה המדורה. לשמחתי גם הבן שלי באותו רגע החליט שהספיק לו. ובשעה שהורים הולכים לישון, וילדיהם חוזרים מהמדורות ומתארגנים לבדם, אני אוספת את בני, עוזרת לו בכל מה שצריך, ורק אז יכולה ללכת לישון. אבל איך אומרים? עברנו את פרעה ונעבור גם את זה, וכל שנשאר לי לקוות זה  שאולי בשנה הבאה יבצעו את המנהג באופן אחר כמו למשל זלילת תפוחי אדמה מול סרט במחשב!!!