האמת שתכננתי לכתוב משהו על איך שהבית שלנו שואב אותנו, הנשים שעובדות מהבית, ועל ערימת הכביסות והכלים שלפעמים גורמים לנו לשכוח שתכננו משהו, ועל איך שקל להישאב לעבודות הבית, אבל פתאום מצאתי את עצמי חושבת על כך שיש עוד כמה דברים ששואבים אותנו מבלי לשים לב, והם לא עבודות הבית. אלו הם שיחות טלפון, בירורים, סידורים, פייסבוק, אתרי חדשות, וואטסאפ על שלל הודעותיו, מיילים ועוד. שתרים יד מי שלא מצאה עצמה נשאבת אל תוך הויכוח הכיתתי בוואטסאפ ופתאום מגלה שנגמר היום והיא לא עשתה את מה שתכננה. שתרים יד מי שלא מצאה את עצמה נשאבת באמצע יום לשיחה עם חברה וקולטת איך הזמן שתכננה ברח לה מבין האצבעות. כולנו נשאבות ושאובות לשם, אל הסחות הדעת שמספקות לנו מן הסתם משהו, אך בעיקר מפריעות לנו.
אני מתבוננת מהצד ואני נדהמת מכמה לא הגיוני זה. כמה לא הגיוני שאנחנו נשאבות ככה, שבמקום לבצע את מה שתכננו, אנחנו מנהלות שיחה של שעה עם חברה, או קרובת משפחה. כמה לא הגיוני שאנחנו משוטטות ברחבי הפייסבוק, או מגיבות לויכוח כיתתי בוואטסאפ ומאפשרות לעצמנו לשכוח שתכננו להספיק עבודה. בשבוע שעבר ממש התבוננתי מבחוץ על ההתנהלות שלי, וגיליתי שאני כועסת כי אני לא מספיקה לכתוב ולשפר את הבלוג שלי, כי אני מתכננת אך לא מבצעת כי נשאבתי לבית, לטלפון ולרשתות החברתיות. ונדהמתי מכך שכל הדברים האלה ששואבים אותנו, בעיקר מפריעים לנו. הסחות דעת שאם לא נשים לב אליהן, פשוט נמשיך להישאב. בקלות אנחנו משוחחות עם חברה, אח, אחות, אמא ואיכשהו נעלמות לנו שעות עבודה. בקלות אנחנו מגיבות לוואטסאפ ולא קולטות שאפשר גם בערב לקרוא הכל ולהתעדכן, לא תמיד חייבים להגיב.
אז החלטתי לנסות להילחם בשואבים ובמסיחי הדעת, והחלטתי על יומיים בשבוע שבהם אני עובדת נטו. אלו יומיים שבהם הטלפון פנוי אך ורק לשיחות חשובות (כלומר הילדים במקרה חירום), בלי הודעות, בלי רשתות חברתיות ובלי עבודות בית. ניסיתי את זה בשבוע שעבר וזה קרטע אבל נרשמה הצלחה. כלומר עדיין הגבתי לשיחות וואטסאפ אבל הרבה פחות. ואני מקווה שההצלחה תמשיך ולפחות יומיים בשבוע אאפשר לעצמי זמן של עבודה נטו.
הבנתי שאני לא חייבת להישאב, למרות שהשאיבה היא בעוצמה מאד חזקה. מאד קשה לי לא לענות לטלפון, מאד קשה לי לא להגיב להודעות, אבל אני חייבת לעצמי להילחם בשואב הזה. שנים נשאבתי אל השיחות, הרשתות, עבודות הבית, הילדים וויתרתי על היכולת שלי לשבת ולעבוד ולכתוב ולעשות את הדברים שחשובים לי, והיום אני מבינה שאני הולכת לתת את עצמי לעצמי ולא להישאב יותר.