זמן רב לא ביקרתי כאן, לא סיפרתי את קורותיי. איכשהו התקופה של לפני פסח ועד שבוע וחצי אחרי, אני מלאה ועמוסה. גם בדברים טובים, גם דברים קצת פחות טובים. עברתי תקופה – בת אחת עם דלקת ריאות, השניה ניתוח קילה, בין לבין מתקיימת לה שגרה עמוסה מן הסתם. 

בתקופה האחרונה אני חשה מעט חוסר אנרגיה. אמנם אני פעילה, ועסוקה, וכותבת, ונפגשת עם אנשים שעוזרים לי ומעוררים השראה, ובכל זאת, תחושה של מעין חוסר כח, חוסר חשק, שוב ההרגשה שהחיים סוגרים עליי, שאיפה שאני לא מסתכלת, תמיד יש מה לעשות, אבל לא תמיד זה ישירות עבור עצמי. בכל כוחי אני מנסה לשבת ולכתוב, לספר את שעובר עליי, לעיתים העומס הנפשי כה מכביד, שהמילים נתקעות במעלה הגרון. לעיתים אני מוצאת עצמי עסוקה בענייני הבית והטיפול בבנים, או הטיפול סביב הבנים, שאני לא מוצאת זמן לעצמי. כמו אתמול כאשר בתי חשה צריבה בעיניים אז ממש על הבוקר הלכתי איתה לרופא עיניים, משם באיחור של חצי שעה לרופאת הילדים (מזל שהמתינו לי עם התור שלי) על מנת לסדר ענייני ניירת שלעיתים מצריכים פגישה פיסית ולא רק שליחת מייל, קנייה של תרופות בבית המרקחת, שליחת פקס במשרד – סך הכל "ביליתי" כשעתיים בקופת חולים. בחזור – דלק, סידור בית, פגישה עם הנציג להתאמת כיסא גלגלים ממונע לבני הצעיר, ואופס….. כולם חזרו הביתה.

אני כן מוצאת זמן לשיחות ופגישות עם חברות, ובעיקר כאלו שמהוות עבורי השראה, ונותנות לי אנרגיה להמשך, ועדיין  – יש תקופות כאלה, של דאון, של חוסר חשק, של חוסר כח. תקופות של השתבללות פנימה, של אי ידיעה מה בא לי או מה לא בא לי לעשות, תקופות שבהן אני מזכירה לעצמי שוב ושוב שהמשאבים שלי מוגבלים, ואני צריכה לחשוב טוב טוב לאן אני מפזרת אותם. מקווה לחזור בקרוב לשגרת ספורט ודיאטה, כי כשלי אין אנרגיה, זה מיד משפיע לי על הספורט והתזונה.