תשעה באב

1 באוגוסט 2019 22:51 54 תגובות איילת

תשעה באב קרב, וכמו ביום כיפור, גם היום הזה מעורר בי מחשבות רבות ועמוקות. לאויר ולחלל הפייסבוק נזרקים משפטים מתאימים שקשורים לשנאת חינם, לאהבת חינם, ולמה שקורה לנו כשאנחנו לא מכבדים האחד את השני. המחשבות האלו זורקות אותי שלוש- ארבע שנים אחורה. בני הבכור (ילד עם ניוון שרירים, באותה תקופה עדיין יכול ללכת מעט) עומד לסיים כיתה ו, לומד בבית ספר שבו חשיבות גדולה לכבוד האדם, לקבלת השונה, התחשבות בזולת ועוד.

ועד ההורים מארגן פעילות לא מתחשבת ולא נגישה, מה שמעלה סימן שאלה לגבי היכולת של בני להיות חלק כמו שאר ילדי השכבה. אני לא מוכנה לקבל את הרעיון שתהיה פעילות לא נגישה, ואני נלחמת בכל כוחי עבור הבן שלי. עבור הדבר הבסיסי בעיניי שהבן שלי צריך להיות חלק מהכלל, ואם זה אומר שהכלל צריך להתחשב, אז הכלל מתחשב. הרי ברור שעם טיפה רצון, אפשר לעשות פעילויות נגישות. אחד הרעיונות שמוצעים כפתרון לבעיה, היא להפריד פעילות בין הכיתות. כיתה אחת תהיה בפעילות חווייתית ואתגרית כי זה מה שחשוב לאותה כיתה, וכיתה שניה תהיה בפעילות אחרת שתהיה נגישה ומותאמת.

בין ההורים והמורים מתחיל שיח מכוער, שפל ופוגעני שמחלחל היישר לילדים. כאשר הילדים מתחילים להשמיע אמירות כמו: "איזה פראיירים אתם, רק בגלל ילד אחד אתם לא יכולים לעשות פעילות שווה." הויכוחים ממשיכים, ואני במלחמת חיי – לא מוותרת, ועל הדרך מרביצה שיעור בחינוך. השיח לא מפסיק להתלהם ומגיע לשיאו כאשר אחד ההורים לא מתבייש להציע ולומר : "למה שבגלל ילד אחד נפסיד, אז הילד הזה לא יצטרף לפעילות. מה יש חוק שמחייב שהוא ישתתף?" אם היה רגע שאיים לפרק אותי לגמרי, זה היה הרגע.

לאן הגענו? האם אותו הורה שהציע את אותה הצעה היה מוכן שבנו לא ישתתף בפעילות לו המצב היה הפוך? ואני תוהה מה קורה כאן. בית הספר שמחנך לכבוד האדם, להתחשבות בזולת, ואין אדם אחד מטעם בית הספר שקם ועוצר את השיח, ומודיע – זה לא יקרה. מחנכים בסיסמאות, אבל לא באמת עוצרים את השיח של ההורים ושל הילדים. ואני תוהה איפה החינוך כאן? מה שווה החינוך אם כולו סיסמאות שלא מיישמים אותן.

ועכשיו תשעה באב מתקרב ואני נזכרת בסיטואציה ההיא, וכולי צמרמורת וכאב – מה שאני עברתי אז!!! זה פשוט לא יאומן!!! הייתי לבד במערכה (כמובן שהיו מעט הורים שתמכו, רוב ההורים אפילו לא היו מוכנים להגיב ולעזור, כולל חברים קרובים), מתמודדת מול כוחות הרבה יותר חזקים ממני. בסופו של דבר נמצא פתרון הוגן – מצאו פעילות אתגרית שהיא גם נגישה בחלקה. אבל הטעם המר שנותר בי מאז, מעולם לא עבר.

אז כשזורקים לאויר את סיסמאות תשעה באב, או כשטורחים וצמים לזכר אותו חורבן שקרה בגלל שנאת חינם, קחו לעצמכם רגע וחישבו – איך אתם מתנהגים. האם אתם תקועים בסיסמאות בלבד, או האם אתם מסוגלים לחשוב על האחר, להתחשב, לאהוב ולא לשנוא, לקבל ולא להזיז לצד.