פורים בפתח ואני במתח, לא בגלל התחפושות, אלא בגלל נושא חשוב ומטריד מעין כמוהו – הממתקים!!!
אתאר לכם איך נראה רק החג עצמו – כלומר למחרת המגילה:
אחרי שהצטופפנו בבית הכנסת, הרעשנו כשהזכירו את השם של הרשע, השתקנו את ילדינו בעזרת, ובכן ממתקים, וסוף סוף הסתיימה קריאת המגילה ואפשר לצאת לנשום אויר, אבל את זה לא נעשה לפני שיציידו אותנו בשקית משלוח מנות שמורכבת בעיקר מג'אנק. נו טוב אם זו השקית היחידה – מסכימים לממתק אחד ואת השאר זורקים.
עד כאן הכל נפלא. אבל אז מגיעה לה שעת השיא, שמתרחשת במשך כמה שעות מבוקר עד ליל. למחרת המגילה, אנשים עמלים כמו נמלים, אורזים ממתקים, עוטפים יפה, ומשלחים את הילדים לחלק משלוחי מנות לכל השכנים והחברים עלי אדמות. (רק חסר שנשכח מישהו). יש כאלה שגם הופכים בן רגע לנהגי הסעות ומחלקים בעצמם משלוחים. בין לבין מספיקים גם להכין סעודת פורים, לאכול אוכל טוב כי הרי אין שמחה ללא בשר ויין, הבטן מפוצצת, חברים ושכנים נכנסים עם משלוחי ממתקים, והבית לא היה מבייש כלל את עמי ותמי.
אל מול כמות הממתקים העצומה מתחילים הויכוחים – כמה ממתקים מותר, איזה ממתקים מותר (יש הבדל בין תפוצ'יפס לפסק זמן לא?), ילד אחד קיבל משלוחים מחמישה חברים, השני קיבל משלוח רק מחבר אחד. אז מה הדין? ברור שלא אוכלים את כל הממתקים, למרות שאין לנו בעיה לחסל הכל כמעט ברגע, אבל הבריאות!!! ואז נשאלת שאלת מיליון הדולר – מה נעשה? למי ניתן? לאנשים וילדים בבתי חולים? נו באמת – הם זקוקים לממתקים שיעזרו להם להירפא? אולי ניתן לנזקקים? אבל מה – הם זקוקים לממתקים? לזה הם נזקקים? אולי נשלח לכיתה? אבל אז שוב הילדים שלנו יאכלו ממתקים. והדרך אל הפח נראית בטוחה מתמיד. אז תזכירו לי – למה קנינו ומימנו את חנויות הממתקים?
אני כותבת את זה כי הגיע הזמן לעצור ולחשוב רגע. הבנים שלי עם ניוון שרירים חייבים להקפיד על תזונה, הם לא יכולים לעשות ספורט ולהוציא אנרגיה, הם גם בסכנה עם לב וסוכר. וקשה קשה לעמוד מול כמויות הממתקים. יתרה מכך – גם הילדים שמוציאים אנרגיה לא זקוקים לכמויות כאלו של סוכר ולמזון תעשייתי. ואני לא מתחסדת – אני מאפשרת מידי פעם ממתקים, אני עצמי בעוונותיי אוהבת ממתקים בעיקר שוקולדים. אבל אולי הגיע הזמן לחשוב קצת אחרת?
משלוחי מנות יכולים להיות מקסימים גם אם יהיו צנועים וקטנים, ויכילו רק ממתק אחד. אני לא יודעת אם משהו ישתנה בתחום משלוחי המנות, אבל בחייכם אם כבר משלוחי מנות ממותקים, אם כבר חומרים תעשייתיים וטונות סוכר, אם כבר לבזבז כספים רבים – לפחות תקנו משלוחים מעמותות שתורמות לזולת.